בית הדין לעבודה קיבל את ערעורו של נפגע עבודה לדיון מחודש בתביעתו
המוסד לביטוח לאומי אחראי על הוועדות הרפואיות שבהן יושבים רופאים ודנים במצבו הרפואי של כל מי שמגיש תביעה על פגיעה בעבודה או על מחלת מקצוע שפגעה בו. כמו כן הוועדות הרפואיות קובעות את אחוזי הנכות של הנפגע ובהתאם לכך נקבע סכום הגמלה שיקבל הנפגע בין אם זו גמלה חד פעמית או קצבה חודשית.
לכן, נודעת חשיבות רבה להחלטות של הוועדה הרפואית. למעשה קיימות שתי ועדות. האחת ועדה ראשונה ששבה יושבים שלושה רופאים וקובעים את מצבו הרפואי של הנפגע . בנוסף קיימת ועדה רפואית לערעורים שבפניה ניתן לערער על החלטת הוועדה הרפואית הראשונה.
על החלטת ועדת הערעורים של הביטוח הלאומי, ניתן להגיש ערעור רק לבית הדיןן לעבודה וגם ערעור זה יכול להיות רק בנושאים משפטיים. למשל: ועדת הערערים לא נימקה את החלטתה? הוועדהלא התייחסה למסמכים וחוות דעת רפואיות שהגיש הנפגע וכו' בית הדין לערעורים אינו רשאי לפסוק בנוגע לנושאים רפואיים אבל הוא יכול להחזיר את הנושא לדיון נוסף בוועדה או לחייב את הביטוח הלאומי לכנס ועדה רפואית בהרכב אחר.
במקרה שהיה לאחרונה עלתה לדיון בבית הדין לעבודה בחיפה הסוגיה- האם יתכן מבחינה הגיונית מצב שבו חלה החמרה במצבו הרפואי של אדם בשל העלייה בגילו, ומצד שני צפוי שיפור במצבו בהמשך השנים? בוועדה הרפואית לערערים של המוסד לביטוח לאומי חשבו שמצב כזה אפשרי ודחו את תביעתו של הנפגע להכרה בהחמרה במצבו.
באמצעות עו"ד סאמי אבו ורדה מחיפה, מומחה לתביעות ביטוח לאומי ורשלנות רפואית, הגיש הנפגע תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. בתביעה נטען כי האיש בתחילת שנות ה-70 לחייו, הוכר לפני למעלה מ-20 שנה, כמי שנפגע בגבו במהלך עבודתו כאשר הזיז תנור אפייה כבד.
וועדה רפואית של הביטוח הלאומי, קבעה לו 10% נכות לצמיתות. לפני כשנה, לאחר שנבדק ע"י רופא אורתופד ורופא נוירוכירורג, קבעו שני המומחים כי חלה החמרה במצבו הרפואי של האיש ודרגת נכותו צריכה להיות גבוהה יותר.
בפני הוועדה הרפואית לערערים, טען האיש כי הוא מתקשה בהליכה, אינו יכול להתכופף, מוגבל בישיבה, זקוק לעזרה כדי להתלבש. כמו כן הוא מסתייע בהליכון כדי להתנייד. רופאי הוועדה בביטוח הלאומי סיכמו את חוות דעתם במילים "מדובר בהחמרה זמנית. יש מקום לשיפור…ממצאים הם שחיקתיים בגלל הגיל…" בסופו של דבר קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו.
בדיון בבית הדין לעבודה, טען עו"ד סאמי אבו ורדה, כי הוועדה שללה קשר בין ההחמרה במצבו של האיש לפגיעתו הקודמת ומייחסת את ההחמרה לגילו של האיש. אולם, לדבריו קיימת סתירה בקביעת הוועדה אשר מצד אחד קובעת שיש "החמרה זמנית" וצפוי שיפור במצבו ומצד שני קובעת כי מדובר במצאים הקשורים לגילו
" הכיצד מצבו של המערער צפוי להשתפר עם גילו המתקדם. עת לדעת הוועדה הגיל הוא הגורם להחמרה?" שאל עורך הדין בבית המשפט.
נשיא בית הדין לעבודה בחיפה השופט אלכס קוגן, קיבל את הערעור והחזיר את הדיון לוועדת הערעורים שתנמק בהחלטותיה לגבי הקשר בין ההחמרה במצבו של האיש לבין התאונה בגבו שהוכרה כתאונת עבודה.